כן. יש גם כאלה....

* במאמר זה אספק פרופיל של בן אדם שמתיש את הסביבה שלו. יש אנשים המתישים את סביבתם על בסיס קבוע, ויש אנשים העושים זאת עם בן אדם מסוים (תופסים קורבן תורן...). חלק מודעים לכך ובכל זאת ממשיכים בזה, וחלק מעדיפים שלא לחשוב על זה.

מאמר זה מיועד לאלה המעדיפים שלא לחשוב על זה...

תבדוק: האם אתה טיפוס שואב אנרגיה מאנשים ומתיש אותם?

אנשים המתישים את סביבתם הם כמו עלוקה. הם נדבקים ולא עוזבים. בשלב מסוים אתה תרצה להתרחק מהם קצת כדי לנשום, ואז אתה לא יודע לאיזו מלכודת נכנסת: הטיפוס המתיש יגיב בפגיעות עמוקה ובכעס רב. וזו רק ההתחלה. הוא עוד ימצוץ לך את הדם על כך שתפסת ממנו קצת מרחק. אתה עוד תצטרך להתנצל בפניו על ההתרחקות הזאת, כי הוא כבר ידאג להאשים אותך עד כמה אתה לא בסדר, עד כמה אתה לא הוגן, עד כמה אתה לא חבר, עד כמה אתה בן אדם רע, עד כמה אתה כפוי טובה וכו' וכו'....

הטיפוס המתיש נעשה חבר שלך עוד לפני שידעת. הוא לא מחכה לבדוק אם מתאים לך להיות חבר שלו או לא. הוא כבר יכנס לחייך מהר מאוד: לעתים על ידי נתינת מתנות, לעתים על ידי עזרה כלשהי (מבלי שתבקש), לעתים על ידי שיחה נעימה איתך. ואז, לאחר שנתפסת ברשתו – הגעת למצב של "אל חזור".

לטיפוס המתיש אין חיים משלו. זו הסיבה לכך שהוא מחפש כל הזמן אנשים שיתנו לו חיים. אך  לאחר זמן מה הוא מגלה שאנשים אלה לא מוכנים להיות החיים של מישהו אחר, רק שאז ה"מתיש" כבר מרגיש שאנשים חייבים לו.

  

ניתן לזהות טיפוסים מתישים על ידי צורת הדיבור שלהם: 
"נתתי לו כל כך הרבה! כל פעם שהיה צריך משהו, מיד רצתי לעזור לו. עזבתי הכל והשקעתי בו. במקום לעזור למשפחה שלי, עזרתי לו. ישבנו שעות רבות ביחד ושוחחנו רבות. השיחה זרמה. היה חיבור בינינו. ביקרתי אצלו בבית לעתים קרובות. הייתי אצלו בבית יותר מאשר בבית שלי, תמיד הבאתי איתי משהו. תמיד עזרתי. התקשרתי אליו כל יום כדי להתעניין ולשאול לשלומו. וגם כשהתקשרתי שוחחנו ארוכות. הראתי עניין אמיתי. תמיד שאלתי אם הוא צריך משהו. גם אם לא היה צריך, אני עזרתי. כי כזה אני. אני אוהב לעזור, הבית שלי היה כמו הבית שלו.... ואז התחילה ההדרדרות. הוא התחיל לסנן אותי. וזה משהו שאני לא סובל. בטח לא מחבר קרוב. ככה לא מתנהגים לחבר. בנוסף לזה, שמתי לב שהוא מתחמק ממני. אין לו זמן בשבילי. כל מה שאני מציע, הוא אומר "לא עכשיו", או "אין לי זמן", או "אני עסוק", או "אני נכנס לפגישה", או "אני עייף" או "שכחתי לחזור אליך" ועוד תירוצים. עד שבשבוע שעבר גיליתי את פרצופו האמיתי: הוא אמר לי: "אתה מציק לי". אני מציק לו? אני???? איך אני יכול להציק לו? ככה מדברים לחבר? זה חבר זה? אני אומר לך: עד שהוא לא יתנצל על ההתנהגות שלו, אני לא אסלח לו. איך הוא לא מתבייש....ממש חוצפה....שיתבייש לו.....חסר נימוס....כמובן שהוא התחיל. אני דיברתי אליו יפה. לא התחצפתי. הוא זה שהתחצף. איך אני הצקתי לו? איך הוא לא מתבייש להגיד את זה? אני דיברתי בתמימות. שאלתי אותו לשלומו. הכל בתמימות. הכל מתוך רצון טוב. אני לא אנוח ולא אשקוט עד שיתנצל".

אחרי יומיים....

המתיש מרגיש את הריקנות, מרגיש שאין לו חיים, ושהוא זקוק לחבר. הוא הרי עלוקה. ועלוקה זקוקה לקורבן. הוא מתקשר ל"חבר" ומסביר לו שהוא סולח לו ושאין לו טינה כלפיו.

עד מהרה מתחיל סיבוב של התשה נוסף, שאחריו מגיע שלב הנפגעות, הכעסים והעצבים וחוזר חלילה....

אז מה הבעיה הכי גדולה?

הבעיה היא ששני סוגי המתישים ימשיכו בהתנהגותם גם במקרה שיעירו להם על כך. הם ימשיכו לחשוב שהם קורבן ושנעשה להם עוול גדול.

לכן, במידה שזיהית את עצמך כמתיש, אנא פנה לקבלת עזרה באופן דחוף! אתה גורם לסבל רב לאנשים סביבך. אתה תקוע חזק. אנשים בסביבתך מותשים.

במידה שזיהית את עצמך כמותש, תזהה את הטיפוסים המתישים ותתרחק מהם כבר בהתחלה. אל תנסה לעזור להם. אל תרגיש נקיפות מצפון (המתישים מעולים בלגרום לאנשים כמוך נקיפות מצפון). תהיה אסרטיבי ותברח מה"חברות" הזאת ובכך תציל את עצמך.

* המאמר כתוב בלשון זכר לשם נוחות בלבד. כמובן שהוא מיועד גם לנשים.

כתבה: עדנה מימון – מורה מוסמכת לNLP , מאמנת אישית ומנחה סדנאות לשליטה בכעסים ושיפור הזוגיות

photo courtesy of idea go by FreeDigitalPhotos.net