טבעת הזהב
12/8/2010
תלמיד אחד ניגש אל מורו בנוגע לסוגיה כלשהי.
"אני בא אליך, מפני שאינני מצליח להתמודד לבד עם הבעיה שלי. כולם אומרים שאני חסר תועלת,
שאין לי תכלית ושאני רק בור וטיפש. איך אוכל להשתנות"?
המורה, בלי לסתכל עליו, ענה לו:
"אני מתנצל, בני, אני כרגע עסוק בבעיה משלי. לאחר מכן, אולי..."
לאחר שניה של שקט אמר:
"אם תעזור לי לפתור את הבעיה שלי במהירות, אולי אוכל לעזור לך להתמודד עם שלך".
"בוודאי, אדוני", השיב הילד. אך, הרגיש מיד חסר ערך.
המורה הסיר טבעת מאצבעו ואמר: "קח את סוסך. רכוב עד השוק. תמכור עבורי את הטבעת, מכיוון שאני חייב כסף. כמובן, נסה לקבל את המחיר המירבי. אך, בשום אופן אל תמכור אותה בפחות ממטבע זהב אחד. לך, וחזור עם הכסף כמה שיותר מהר".
הילד לקח את הטבעת ויצא. כשהגיע לשוק, החל להציע אותה לסוחרים. הם מאוד הסתקרנו, ורק חיכו לדעת כמה הילד מבקש עבורה.
כאשר הילד דיבר על טבעת זהב, רבים פרצו בצחוק. אחרים פשוט הלכו בלי להתייחס. רק איש זקן אחד הואיל בטובו להסביר לילד האומלל כי מטבע זהב הינו יקר מדי לטבעת.
מתוך רצון טוב, חלק ניסו להציע מטבע ארד, ואפילו מטבע כסף. הילד לא התפשר, ועקב אחר הוראותיו של מורו, שלא להסכים לשום דבר פחות ממטבע זהב.
לאחר שניסה למכור את הטבעת לכל העוברים בשוק, מושפל ומאוכזב מכשלונו, עלה על סוסו ושב אל מורו. לו היה בבעלותו זהב, היה הילד בעצמו קונה את הטבעת, על מנת להתפנות לבעייתו.
הגיע התלמיד את המורה והתנצל:
"אדוני, אני מצטער. כשלתי במשימה שנתת לי. יכולתי להשיג שניים או שלושה מטבעות כסף. אבל חוששני כי אי אפשר להטעות אף אחד באשר לערכה של טבעת זו".
"חשובים הם דבריך, בני", השיב המורה בחיוך. ראשית, עלינו להכיר את הערך האמיתי של טבעת זו. עלה שוב על סוסך ורכוב אל הצורף. מי יותר ממנו יידע את ערכה האמיתי? ולא משנה כמה יציע לך, אל תמכור אותה. חזור אלי עם הטבעת שלי".
הילד נכנס אל הצורף והושיט אליו את הטבעת שיבחן אותה. הצורף התבונן בה בזכוכית מגדלת, שקל אותה ואמר:
"אמור למורה שלך, שאם הוא רוצה למכור היום, לא אוכל לתת לו יותר מחמישים ושמונה מטבעות זהב".
"חמישים ושמונה מטבעות זהב?" אמר הילד בהתלהבות.
"כן", השיב הצורף, "ואני מאמין כי בעוד זמן מה אוכל להציע לו שבעים. אבל, אם מדובר בעניין דחוף, אז...".
הילד רץ בהתלהבות אל מורו כדי לספר לו.
"שב", אמר המורה.
לאחר שהאזין לסיפורו של הילד, ענה:
"אתה כמו טבעת הזהב הזו. אוצר בעל ערך יקר ויחיד במינו. אבל, רק מומחה מסוגל להבחין בזאת. חשבת שכל אדם יכול לנחש את ערכה האמיתי?" ותוך כדי דיבור החזיר את הטבעת אל אצבעו.
בחזרה לסיפורים עם מוסר השכל
