כתבה: ליאורה. מתוך פורום אימון אישי, באתר: בי וומן

אתמול חגגנו מסיבת סוף שנה לכיתה של בני הבכור.
 
חברתי ואני עמלנו, אירגנו, סחבנו, טרחנו לקראת הערב. לפני שיצאתי מהבית, החלטתי להתפרע. נורא בא לי משהו שונה...מצאתי לק בצבע תכלת זוועתי והתחלתי למרוח.
 
הגענו למקום. הפעלנו ערב מדהים. הילדים, ההורים וגם אנחנו נהנינו בטרוף.
 
במהלך הערב הבחנתי בעיניים ננעצות בציפורני הבולטות (מעניין למה. חח), והמשכתי בניהול וארגון העניינים.
 
עכשיו תבינו. מטבעי אני די בישנית. עצם ההתארגנות, הקשר עם ההורים, ילדים, דורש ביטחון. במהלך השנה בהחלט עבדתי על הקטע, והגעתי למצב שאני מרגישה טוב עם מה שאני ומי שאני, ולא משנה באיזו חברה או סיטואציה אני נמצאת.
 
הפגנת הלק הזוועתי לראווה נתן לי את ההוכחה שהצלחתי במשימה!
 
בא לי לק כזה, וידעתי שהוא זוועתי, אבל הרגשתי טוב ומספיק בטוחה בעצמי כדי לצאת ככה מהבית חחח.

                               
 
בסיום הערב הספקתי להגיע לישיבת צוות וועד ההורים המרכזי בבית הספר. הפגנתי כניסה די מרשימה, כשאצבעותי מתנוססות בהינף היד לניגוב הזיעה חח (זה היה בסיום הישיבה), ועיני כולם ננעצו בצבע האכזרי חחחח.
 
הבוקר, הספקתי לבקר אצל רואת החשבון, סוכן הביטוח, בבנק ובמתנ"ס, כשציפורני הצבעוניות הולכות לפני בגאווה...
 
יכולתי לרשום את השרשור בפורום של ציפורניים חח, אבל נדמה לי שדווקא פה (פורום אימון אישי), זה המקום הנכון.
 
האימון האישי שאני עוברת...המסע המרתק שאני חווה ...זה שייך לפה :-).
 
חיבוק אוהב בצבע תכלת ממני אליכם :-)
 
ליאורה
                               

בחזרה לסיפורים עם מוסר השכל

            
image courtesy of "Salvatore vuono" freedigitalphotos.net